שמחה היא לא רגש בפני עצמו אלא מקום/מרחב פנימי שנושא בתוכו מגוון רגשות.
כאשר יש רגשות חוסמים כמו טינה או אחיזה בזיכרון ישן,
לא מתאפשר המרחב המיוחל כי ישנו מיצר, המחשבה צרה הדיבור והלב צרים ולא רק…
לכן הסליחה שאנחנו מתבקשים להיות נוכחים בה ביום הכיפורים מתחילה בנו.
השבוע התעכבתי על המשפט בברכות השחר –
"בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלוהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, רוקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם"
וחשבתי על זה שהבורא יצר השתקפות של הרקיע על המים, הוא קבע מה ישתקף על המים.
מה שאומר שגם לנו כברואים הנושאים בתוכנו ניצוץ ממנו, יש אפשרות ליצור השתקפות.
והרי באדם יש כ- 80% מים.
אם כך גם אנחנו יכולים ליצור השתקפות שלנו בבריאה ולרקוע את מה שאנחנו רוצים על המים.
על מנת להבין איך אנחנו משקפים את המים שבתוכנו על עצמינו ועל הבריאה,
נשאל את עצמינו איזו השתקפות אנחנו מבקשים? מה היינו רוצים שישתקף מולנו?
האם נרצה שהנבראים סביבנו ידברו או יחשבו עלינו מחשבות טובות?
האם נרצה שיראו אותנו בעין טובה? או חלילה להפך?
ולכן הקב"ה נתן לנו את המחשבה הדיבור והמעשה כדי שנוכל לבחור באמצעותם מה לשקף לבריאה.
מה זה אומר?
ז"א שכאשר אני חושבת , מדברת או עושה מעשה טוב למען אחרים, המים שבתוכי רושמים צורה שמטיבה איתי ועם מי שממולי, מה שמאפשר לי ולאחר מרחב פנימי.
כי מחשבות ודיבורים טובים יוצרים התפשטות והתרחבות של המים שהיו כלואים במיצר ויוצרים זרימה.
ואותם מים זורמים יוצרים תדרים שמאפשרים את המרחב (כמו אדוות שנוצרות מזריקת אבן למים).
כשאנחנו מחליטים לסלוח ז"א לנקות בתוכנו הסתכלות לא נקיה, אנחנו רוקעים את המחשבה דיבור ומעשה שלנו, על המים שקיימים בנו ובבריאה.
וכשמנקים מחשבות דיבורים ומעשים מיותרים מתאפשר מרחב, מתאפשרת השמחה. ואפילו מעט זה הרבה.
ביום הכיפורים הקב"ה מוחל מכפר וסולח על מה שעשינו או לא עשינו כלפיו.
ואת מה שחשבנו דיברנו ועשינו מול החברה הוא השאיר לנו לתקן כדי לזכות בשמחה בזכות ולא בחסד.
כי השמחה היא לא רגש חיצוני שבא "מלמעלה" אלא מקום, מרחב פנימי שנבנה עם הכלים שקיבלנו , מחשבה דיבור ומעשה.
כך שעם השמחה/ המקום/ המרחב שבנינו אנחנו יכולים להיכנס לחג הסוכות ולקיים את המצווה ושמחת בחגך והיית אך(רק) שמח.
באותה הזדמנות רציתי להגיד לכל מי שאמרתי חשבתי או עשיתי משהו כלפיו סליחה!🙏
כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל.🇮🇱🩵
נחמה דוד
מדריכה לחשיבה הכרתית/ימימה
ומטפלת זוגית
